מאת אנני נסים
הרקע של ישוע מנצרת
חשוב לי למשוך את תשומת לבבכם לעניין של ישוע מנצרת ודחייתו על ידי המנהיגים הדתיים של העם היהודי לפני כ- 2,000 שנה. ישוע נולד בבית לחם להורים יהודים עניים משושלת דוד המלך. ישוע גדל בנצרת שבגליל והתלמד אצל אביו המאמץ, יוסף, לעבודת נגרות. באותה תקופה נגרים עבדו באבן ובעץ. ישוע לא גדל בבתי הספר הדתיים בירושלים, אותם בתי ספר שמהם יצאו מנהיגי העם שישבו בסנהדרין או שירתו ככהנים. ההורים של ישוע היו יראי ה’ מ’עם הארץ’ הפשוטים, המתפרנסים בעבודת ידיהם.
מעט על הברית החדשה
הברית החדשה נכתבה על ידי התלמידים של ישוע. יש בברית החדשה ארבע עדויות מארבעה תלמידים שונים שכתבו חלקים מהלימוד שישוע נתן ונסים שישוע עשה. הם כתבו לנו פרטים לגבי צליבתו של ישוע, איך המנהיגים הדתיים תיכננו את הריגתו ומסרו אותו לרומאים בדרישה נחושה שייצלב. כתוב לנו בברית החדשה שישוע נראה חי לאחר צליבתו למשך 40 יום על ידי התלמידים שלו ושאחר כך הוא עלה לשמים. כותבי הברית החדשה היו כולם יהודים, רובם אנשים פשוטים כגון דייגים מאזור הכנרת, אך ביניהם גם תלמיד מצטיין של הרב גמליאל הידוע ביהדות. אותו תלמיד, לאחר שרדף את המאמינים בישוע עד מוות, התחיל בעצמו להאמין בישוע אחרי שישוע נגלה אליו באופן אישי – זה הוא שאול, הידוע כ’פולוס’ (או פאולוס). הוא זה שהתחיל לבשר לגבי ישוע בין הגויים בארצות שונות, עקב כך שהיהודים דחו את המסר ששמעו ממנו. בעקבות המסעות שלו, האמונה בישוע נפוצה בקרב הארצות השונות.
ישוע בעין הפומבית בארץ ישראל
ישוע עמד בעין הפומבית של העם היהודי בארץ ישראל למשך כשלוש שנים, בסביבות השנים 27-30 לספירה. התאספו אליו המונים, מהגליל ומירושלים, לשמוע את תורתו. נשלחו אליו קבוצות של פרושים וצדוקים מירושלים, שאז שלטו בעם היהודי בארץ. הם שאלו את ישוע באיזו סמכות הוא מלמד את העם, כיוון שישוע לא קיבל הסמכה רבנית. ישוע גם לא לימד את העם לפי הרעיונות המקובלים בישיבות של ירושלים. מספר פעמים הוא התנגד ללימוד הרבנים וטען שזה סתר ישירות את כוונתם ומשמעותם של הכתובים. הייתה מחלוקת בין ישוע לבין המנהיגים הדתיים מתחילת חייו הציבוריים של ישוע.
הביקורת החריפה של ישוע על הפרושים והצדוקים
פעמים לא מעטות ישוע נתן לפרושים ולצדוקים ביקורת חריפה מול כל העם. הוא האשים אותם שהם מעמיסים על העם חוקים ובעצמם מוצאים דרכים לעקוף את אותם חוקים: “כי אוסרים משאות כבדים ועומסים על שכם האנשים ולא יֹאבוּ [ירצו] להניעם אף באצבעם.” הוא האשים אותם מול העם שהם “עושים את כל מעשיהם להיראות בהם לבני אדם, כי מרחיבים את תפיליהם [את התפילין שלהם] ומגדילים את ציציותיהם”. הוא האשים אותם שהם רודפי כבוד וכסף. הוא האשים אותם שהם הפרו את התורה בחוקים שהם המציאו בעצמם. הוא האשים שהם מלאי טומאה בינתיים שהם דואגים להיראות צדיקים לבני אדם. על כך הוא אמר להם, “דומים אתם לקברים המסוידים הנראים נאים מחוץ ותוכם מלא עצמות מתים וכל טומאה. ככה גם אתם – מחוץ נראים כצדיקים אל בני אדם ותוככם מלא חנופה ואוון.” בספר מהברית החדשה שנכתב על ידי התלמיד “מתי” (מתתיהו) מוזכר הנאום הפומבי האחרון של ישוע מול העם שבו הוא פירט האשמות רבות נגד המנהיגים הדתיים. מומלץ לקרוא את זה, זה נמצא בברית החדשה בספר מתי פרק כג (אפשר למצוא בקלות באינטרנט, חפשו “מתי פרק כג”).
על צליבתו של ישוע
יומיים לאחר הנאום הזה המנהיגים מצאו דרך לתפוס את ישוע בלילה, כשהוא לא מוקף באנשים. הם העמידו אותו לדין מול שני בתי משפט דתיים באותו לילה ומסרו אותו בשעות המוקדמות של הבוקר לבית משפט רומאי עם בקשה להוציא אותו להורג בצליבה. המנהיג הרומאי, פונטיוס פילטוס, ידע (כפי שכתוב לנו בברית החדשה) שמתוך קינאה המנהיגים היהודים מסרו את ישוע אליו. פילטוס ביקש לשחרר את ישוע באומרו ש”לא רעה עשה” אך מנהיגי היהודים הסיתו את העם לבקש את צליבתו בצעקות חזקות ולבסוף פילטוס נכנע והוציא אותו להורג. כתוב לנו שהקהל היהודי צעק לפילטוס: “צלוב אותו” ו-“דמו עלינו ועל בנינו.”
40 שנה לאחר מכן החריבו הרומאים את בית המקדש השני וגירשו את היהודים מארץ ישראל לגלות שנמשכה כ-2000 שנה.
מה עלינו לעשות היום?
עלינו היום להבין שהעם היהודי עשה עוול נוראי בכך שהוציא להורג בצליבה את הטוב שבבניו ללא משפט צדק. אבל הרבה מעבר לזה, ישוע הוא זה שחיכינו לו, הוא המשיח המובטח בנבואות התנ”ך. כתוב לנו בתנ”ך שהמשיח היהודי יהיה “אור לגויים”. המשיח יהיה ישועת ה’ “עד קצה הארץ”. הוא “משפט לגויים יוציא” (ישעיהו פרקים מב ו-מט). המוני גויים כבר מכירים את הכתובים ומשתחווים לבורא העולם, אלוהי אברהם יצחק ויעקב, בזכותו של ישוע מנצרת. אין יהודי אחר שיכול לטעון להיות “אור לגויים” כמו אותו ישוע מנצרת. המשיח היה צריך להיוולד בבית לחם, בעיר דוד, העיר שבה ישוע נולד (מיכה ה 1) המשיח היה צריך לבוא ולהיכנס לבית המקדש השני לפני שהוא ייחרב, כפי שעשה ישוע. (מלאכי ג 1 וגם דניאל ט 26, שם כתוב ש“משיח ייכרת” ואחר כך “העיר והקודש” יושחתו. דניאל פרק ט הוא פרק קשה להבנה אבל מספק לוח זמנים לביאתו של המשיח. לימוד לוח הזמנים אסור אצל הרבנים כי אז יבינו שהמשיח היה צריך לבוא מזמן, עוד בימי בית שני).
“הפרק האסור” בתנ”ך
ההנהגה הדתית של העם היהודי היום, כמו אז, מונעים מיהודים להאמין בישוע, עד כדי כך שהם לא רוצים שיהודים יקראו את נביאי התנ”ך ללא פירוש רבני. הם יודעים שיש הרבה פסוקים בנביאי התנ”ך שעלולים לגרום ליהודים להאמין בישוע, כמו ישעיהו פרק נג, “הפרק האסור”. בישעיהו נג כתוב על בן אדם צדיק שימות בגלל הפשעים של בני ישראל. באותו פרק העם היהודי מתוודה על כך ש “אנחנו חשבנוהו נגוע, מוכה אלוהים ומעונה” (חשבנו שהוא מקולל, שאלוהים מעניש אותו) אבל האמת היא ש“הוא מחולל מפשעינו” (הוא סופג פגיעה מאלוהים בגלל הפשעים שלנו). באותו פרק כתוב שהוא “נגזר מארץ חיים. מפשע עמי נגע למו”. כלומר, מפשעי העם שלי, עם ישראל, הוא זה שמקבל את המכות והנגעים. אותו פסוק פוסל את הרעיון המקובל בין היהודים שמדובר בפרק הזה בסבל של העם היהודי שסובל עבור הגויים. להיפך, הפרק צריך להיות מובן כהתוודות נבואית של העם היהודי לגבי התיחסותם לאותו צדיק שהוצא להורג ללא משפט ראוי (“ממשפט לֻקָּח”). הפרק ממשיך ואומר “יצדיק צדיק עבדי לרבים ועוונותם הוא יסבול” (כלומר העבד הצדיק של ה’ יצדיק את הרבים ע”י כך שהוא יסבול את עוונם). כתוב שהוא “הֶעֱרָה למוות נפשו” ושהוא “חטא רבים נשא”. כמו שהתורה דרשה דם של קורבן על המזבח בבית המקדש, דם של שה או עז למשל, לכפר (לכסות) על החטאים של בני ישראל, כך גם הצדיק הזה, עבד ה’ המוזכר בישעיהו נג, נושא את החטא של האחרים, וסובל בשביל עוונותיהם של האחרים. “כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו וה’ הפגיע בו את עוון כולנו.” אני מפצירה בכם לקרוא בעצמכם את כל “הפרק האסור” (ישעיהו נג) תוך כדי תפילה לבורא העולם שיתן לכם הבנה של הכתוב.
לבני עם ישראל אני מבקשת לומר, זה מה שהרבנים עד היום לא רוצים שתבינו ולא רוצים שתדעו. כמו שישוע אמר עליהם, “סוגרים אתם לפני האדם את מלכות השמים. הן אתם לא תבואו בה ואת הבאים לא תניחו לבוא”. בגלל זה הוא גם כינה אותם ‘מדריכים עוורים’ של העם היהודי.
היכן ישוע עכשיו?
ישוע יושב כעת לימין אלוהים בשמיים. כתוב בתהילים קי: לְדָוִד, מִזְמוֹר. נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי, שֵׁב לִימִינִי עַד־אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ. ה’ כאן מדבר למשיח, אדונו של דוד המלך, ונותן לו את הכבוד הגדול ביותר ומבטיח להכניע את אויביו תחת רגליו.
לכן, יש תקווה
- יש תקווה לחיי עולם לכל מי שמאמין בישוע אישית. ישוע אמר “המאמין בי יש לו חיי עולם”.
- יש תקווה לסליחת חטאים. כפי שכתב עליו הנביא ישעיהו, ישוע הוא הקורבן לחטאותיהם של כל מי שמאמין בו. מהברית החדשה: “אם נתוודה על חטאותינו, נאמן הוא וצדיק לסלוח לנו על חטאותינו ולטהרינו מכל עוון.”
- יש תקווה לכפרה. ישוע נקרא “שה האלוהים הנושא חטאת העולם”. יוחנן, תלמידו של ישוע, כתב: “דם ישוע המשיח בנו יטהרינו מכל חטא”.
- יש תקווה לתקומת המתים. “אנוכי התקומה והחיים. המאמין בי יחיה גם כי ימות” אמר ישוע. גם אם המאמין בישוע ימות, הוא יקום לתחיה שוב אחר כך. התקומה לצדיקים כוללת את כל צדיקי התנ”ך.
- יש תקווה לדעת את האמת. ישוע אמר: “אני הדרך, האמת והחיים.” ישוע אמר על תלמידיו האמיתיים: “תדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם”.
- יש תקווה לצדק ומשפט. ישוע עומד לחזור לארץ, להשמיד את הרשעים ולתת את מלכות האלוהים לאלה שמאמינים בו. “אשרי הענווים כי הם יירשו את הארץ” אמר ישוע. “ייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם” (תהילים קד 35) וכן פסוקים רבים מהתהילים מציינים שהצדיקים יירשו את הארץ. כל אלה יתגשמו כאשר ישוע ישוב למלוך.
- יש תקווה לעם ישראל. כתוב בספר הנביא זכריה: “וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר־דָּקָרוּ; וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל־הַיָּחִיד” (זכריה יב 10) יום יבוא ודור שלם של יהודים יודה שישוע הוא המשיח ויחזרו בתשובה. שאול (פולוס) כותב שבנקודה הזאת כל עם ישראל ייוושע (יקבל ישועה, גאולה).
- יש תקווה לתבל. קודם תהיה תקופה קשה של 7 שנים, שבה אנשים יהיו מוכרחים לקחת את “תו החיה” (the mark of the beast) כדי שיתאפשר להם לקנות או למכור; תקופה מלאה מלחמות, רעב, עריפת ראשים של מאמינים, ושלטון גלובלי של צר המשיח (Antichrist). בסוף 7 השנים הקשות ישוע יחזור, ישמיד את הרשעים, יחדש את הארץ ויתן אותה למאמיניו. הספר האחרון של הברית החדשה, ספר “התגלות” (או “חזון יוחנן”), מפרט את התקופה הזאת לעומק. התקופה הזאת טרם התחילה.
- יש תקווה למילוט. יש מילוט למאמינים בישוע מהתקופה הכי קשה העומדת לבוא על כל התבל. ישוע ייקח את נאמניו לפני תחילת 7 השנים האחרונות. המאמינים בישוע מכנים את זה ה”הילקחות” (the rapture of the church).