כן. הגיע היום שבו אומרים לבן אדם לא מחוסן שאסור לו לשבת על ספסל, בחוץ. איך זה קרה?
אמי הזקנה נמצאת בבית אבות בחיפה. נסעתי מנהריה לראות אותה. הייתי צריך לתאם את הביקור עם בית האבות, ותיאמתי כמה ימים לפני.
כשהגעתי, אמרו לי שאין לי תו ירוק ואינני יכול להישאר במתחם. בסדר, רגיל לזה. עוד לפני הביקור הבנתי שבזמן שלא ראיתי אותה היא קיבלה שלבקת חוגרת (אחת מתופעות הלוואי של החיסון) וכתוצאה מטיפול תרופתי שהיא מקבלת היא לא יציבה על רגליה. הבנתי אז שמכיוון שלא יתנו לי להיכנס לבית האבות לראות אותה, ודאי יתנו לי לשבת איתה בגינת בית האבות. זה בחוץ, זה יום יפה, למה לא? אבל אסור, מסתבר, כי זה “מתחם בית האבות”. בסדר, אז נראה היה שהרופאה של בית האבות והאחות שהביאה אותה אליי מכוונים אותנו לשבת בתא המבקרים מחוץ לדלת בית האבות, סמוך לכניסה. אז ישבתי שם על הספסל עם אמי הזקנה, ומנהל בית האבות בא בעצבים לבקש ממני לא להתווכח ושאסור לי לשבת שם. “עליכם לעזוב את מתחם בית האבות.”
בשלב זה לא הבנתי מה רוצים ממני. הרי הם יודעים שאמי לא יציבה בהליכתה – כיצד הם מצפים ממנה לצאת מבית האבות כאשר בית האבות ממוקם בעלייה, עם מדרכות וכבישים עקומים?? היא בקלות תיפול עם ההליכון הזה שנתנו לה. הם אמורים לדעת את זה. אז לקחתי את אמי לספסל שנמצא 20 מטר (!) מכניסת בית האבות, בחוץ(!) סמוך לכנסיה סמוכה. ואז שוב הלכתי לרחוב לבדוק אם זה בטיחותי בשבילה ללכת ברחוב כזה, ועד כמה שהייתי רוצה לעזוב את בית האבות ולשתות איתה באיזה בית קפה קרוב, ולא תחת עיניהם המשקיפות של מנהלי בית האבות, לא הייתי יכול לעשות זאת. זה פשוט לא היה בטיחותי בשבילה ללכת שם.
אז חזרתי לשבת ליד אמי, לאותו הספסל שעליו התיישבה, על יד הכנסיה, ורק קיוויתי שגם משם לא יגרשו אותנו. אני ואמי היינו קצת מתוחים, פוחדים. פעמיים, כשעברו אנשים, אמי אמרה לי “אני מקווה שזה לא מישהו שבא לומר לנו שאסור לנו לשבת גם כאן”. איזו מן אווירה זו לקיים ביקור עם אמא? בתום הביקור החזרתי את אמי לכניסת בית האבות וראיתי שהיא כל כך לא יציבה. אפילו כמעט נפלה.
באותו היום כתבתי מייל למנהל בית האבות לשאול כיצד ציפו ממני ללכת עם אמי ברחוב כשהיא לא יציבה, הרי זו סכנה של ממש עבורה. סיפרתי כמה לא נעים היה להיות מגורש. הבהרתי לו שלא הייתה לי כל כוונה להפר הנחיות אך פשוט לא הבנתי מה מצופה ממני.
באותו מכתב גם אמרתי שישבתי בספסל שנמצא 20 מטר מהכניסה, בחוץ, על יד הכנסיה, והודיתי שלא ידעתי אם זו הפרה של ההנחיות לשבת שם או לא, אך פשוט לא היה לי מקום אחר לשבת איתה ולשוחח.
ואז הגיע תשובתו:
“הישיבה בספסלים שליד הכנסיה הסמוכה היא אכן הפרה של ההנחיות (ועכשיו אני גם מבין שעשית זאת במודע). האמת שרציתי לצאת ולהעיר לך, אבל החלטתי להבליג, כדי שלא תחשוב ש”הנאצי” מחפש אותך.“
הבנתם? כשנפתחתי ואמרתי שלא ידעתי אם זו הפרה של ההנחיות שאני יושב שם, מתוך רצון ליישב משהו איתו, הוא נתפס לזה ומאשים אותי בהפרה מודעת של ההנחיות. והסיבה היחידה ש”הבליג” ולא ביקש ממני לעזוב גם את הספסל ההוא היא שלא אחשיב אותו קפדן יתר על המידה. תודה רבה. תודה שהוא נתן לי לשבת בחוץ עם אמי הזקנה, אמי כבדת הראייה והשמיעה, ולא גרש אותי גם משם. אני פשוט אסיר תודה!
עוד הוא אמר במכתב:
“במידה וראית שהתעוררה בעיה, עליך להודיע מיידית לצוות ולוותר על הביקור [דגש שלי], ולא לסכן את בריאותה וביטחונה של אימא שלך.”
קלטתם?? נסעתי מנהריה לחיפה בתחבורה ציבורית, וזה לוקח זמן. הם יודעים שאמי לא יציבה בהליכתה, מורים לנו לעזוב את המתחם, ואז מנסים להעביר את האשמה עליי שאני מסכן אותה?? הרי, אם הייתי עושה כפי שאמרו לי ועוזב יחד איתה את המתחם, היא הייתה מוטלת על הרצפה.
אבל יותר מזה, החוצפה: “וותר על הביקור”. הייתי צריך פשוט לוותר על הביקור. לחזור כפי שבאתי. כאילו, אחורה פנה ולך הביתה. משהו בסגנון “אדוני יפנה את המקום”. למה? הוא הסביר שהאחות הראשית לא ידעה שאין לי תו ירוק. אני שואל, איך היא לא ידעה כשהם לא טרחו בכלל לשאול? חוץ מזה, הם הרי יודעים שאני מתנגד חריף של החיסונים. מנהל בית האבות בייחוד יודע שאני מתנגד חיסונים, כי התווכחתי איתו על החיסונים. אפילו לבית האבות אני מגיע עם חולצת ה”לא מתחסנים” שלי. ופעם אחת, כשכתבתי לתאם פגישה, אמרתי שאני לא עושה בדיקות קורונה. בקיצור, אני מהמתנגדים החריפים, הם יודעים את זה, ואמורים לדעת את זה. אבל בכל מקרה הם צריכים לשאול מבקרים אם יש להם תו ירוק, כי אולי יש למישהו תו ירוק ופג תוקפו? זו אחריותם. אז בגלל טעות שלהם, הם מצפים שאני פשוט אגיע, אוותר על הביקור, ואחזור הבייתה לנהריה בדיוק כפי שבאתי? אמא הבודדה מחכה לראות את הבן שלה ועלי פשוט “לוותר על הביקור” לאמא? אתם מבינים את גודל החוצפה והיוהרה?? ההתעמרות?
אבל הדבר העיקרי שלא הייתי רוצה שיתפספס כאן הוא זה:
מנהל בית אבות בישראל, שנוסד בשביל ניצולי שואה, מודיע למבקר שישיבה על ספסל בחוץ, עם אמו הזקנה והחלשה והבודדה, עשרים מטר מכניסת בית האבות, מהווה הפרה של ההנחיות, וכועס שהפשע הזה “נעשה במודע”.
אני מציע שבשביל שלא יחזרו מצבים נוראיים כאלה, שלא מחוסנים מטמאים ספסל, כדאי לשים עליו שלט ובו כתוב:
Diese Bank ist nicht für Ungeimpfte
(הספסל הזה אינו מיועד ללא מחוסנים)
[זוהי כתבת המשך לכתבה ביקור בבית סוהר לזקנים]